מדד כאב חזותי?

בפוסט הראשון התייחסתי למפה טופולוגית כדוגמא לשימוש אפקטיבי של אינפוגרפיה. הפרמטרים למפה היו ידועים, והיה צריך להציגם בצורה "ידידותית לקהל הרחב". אותם פרמטרים היו ידועים מראש – קו רכבת, עם תחנות, עם נקודות מפגש. המפה הייתה פשוטה והגיונית. הצלחתה של המפה הייתה שהציבור הפנים את הנתונים, וגם את הצורה – ומשתמש באותה תבנית לפריטים דומים.

אבל מה קורה כשרוצים להתמודד עם פרמטרים לא קבועים, או פרמטרים סובייקטיביים? למשל איך רופא מטפל בחולה ש"כואב" לו? איך מודדים את הכאב? לכל בן אדם יש סף לכאב אישי. אפילו לאותו בן אדם, בזמנים שונים או גיל שונה יש שינוים בסף הכאב. איך רופא יכול לבדוק את מידת הכאב כדי לטפל בפציינט?

היום לא קיים מכשיר ידני לזיהוי מחלות כמו שהיה לד"ר מקוי בסדרת "סטאר טרק",

דר' מקוי עם מכשיר האבחון של העתיד

לכן רופא חייב לראיין את החולה כדי למדוד רצינות הכאב ואת מקורו. אבל האם הבן אדם שסובל מכאב הוא מספיק אמין? איך אפשר להתייחס לדיווח שלו? מאמר מעניין על הנושא  הוא  מחקר: פרוטוקול לזיהוי אמינות דיווח של כאב  של ד"ר רות דפרין. במאמר אחר באתר פופולרי כשמישהו טוען כי כואב לו, פונה לקבלת טיפול רפואי וכדומה - כיצד מודדים כאב? עולה גם נושא הסובייקטיביות של הכאב.

אבל מה לעשות עם חולים שיש להם בעיית תקשורת בשפה או בהבנה , או אפילו פחד בשל גיל – או בגלל שהכאב משיח את דעתם ? האם יש פיתרון חזותי פשוט שיכול לעזור לבחון את הבעיה?  האם צוות רפואי יכול להקדיש שעות לראיין כל חולה כדי לקבל את המידע הדרוש?

מצאתי כמה פיתרונות גרפיים שיכולים לעזור לאנשי רפואה להתמודד עם הבעיה. בכל דוגמא יש את היתרונות וחסרונות שלו. כמובן הפציינט עדיין צריך להתייחס למידת הכאב שלו על פי הנתונים בסרגל הכאב. אבל הפתרון של תמונה פשוטה, עם פרצוף "סמיילי" שצריך לשקף את הרגישות או הכאב של החולה, נראה לי פתרון פשוט – ולא צריך להרבות במילים כשיש גם להתמודד עם הכאב. כמובן עדיין צריך להתמודד עם אמינות הדיווח – אבל לפחות יש כלי עזר.

דוגמאות של סרגלי כאב

שני אפשרויות  - גיוונים בהדרגת הכאב

סרגל כאב עם כמה אופציות 

 

מלל בארבע שפות עיקריות בישראל 

מלל בשלוש שפות -  דוגמא פשוטה